"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'".
- מצווה מן התורה על כל אדם לוותר("לשמוט") על החובות שחייבים לו ומועד פירעונם חל לפני סוף שנת השמיטה. בזמן הזה, כשאין היובל נוהג, שמיטת כספים נוהגת מדרבנן בלבד (שו"ע, חו"מ, סימן ס"ז, סעיף א').
- כשראה הלל הזקן שנמנעו העם מלהלוות זה לזה סמוך לשנת השמיטה, תיקן שיכתוב המלווה פרוזבול כדי שלא יישמטו חובות מי שלוו ממנו (גיטין לו ע"א). מהות הפרוזבול היא מסירת החובות לרשות בית דין, הגורמת לכך שמצוות השמיטה לא תחול עליהם (משום שדווקא חובות של אנשים פרטיים נשמטים, אבל לא חובות השייכים לבית דין).
- הפוסקים נחלקו בשאלה בפני איזה "בית דין" יש למסור את החובות: לדעת השולחן ערוך, צריך למסרם ל"בית דין חשוב, דהיינו שלושה בקיאים בדין ובעניין פרוזבול ויודעים עניין שמיטה, והמחום רבים עליהם באותה העיר", ואילו לדעת הרמ"א, די בשלושה אנשים כלשהם.
- לדעת רוב הפוסקים (שו"ע ורמ"א, חו"מ, סימן ס"ז, סעיף כ') אין צורך לכתוב את הפרוזבול בפני בית דין, ודי שייכתב בפני עדים המעידים שנמסר החוב לבית דין. ואף על פי שיש מי שחלקו על כך (תומים, שם, ס"ק כ"א), נהגו להקל בזה.
- למעשה, יש מי שנהגו לכתוב פרוזבול בפני שלושה אנשים ולהגדיר אותם כ"בית דין", ויש מי שנהגו לכתוב אותו בפני שני אנשים ולהגדיר אותם כ"עדים" שנמסרו החובות לבית דין חשוב. טופס הפרוזבול שלפנינו הוא על פי האפשרות השנייה, שהיא על דעת השולחן ערוך וגם על דעת הרמ"א.
- הפרוזבול מועיל רק לחובות שזמן פירעונם קודם לזמן כתיבתו. משום כך נהוג לכתוב אותו סמוך לראש השנה. מי שאינו יכול לכתוב פרוזבול בעצמו, יכול לשלוח אדם אחר שיכתוב אותו עבורו.
- יש מי שנהגו לאחר כתיבת הפרוזבול להלוות לאדם אחר סכום סמלי ולומר שזמן פירעון ההלואה יהיה לפני סוף שנת השמיטה, ולקיים בזה מצוות שמיטת כספים. ראוי, אם הדבר אפשרי, לתת את ההלווה למי שהוא נזקק לה.
באדיבות ארגון רבני צהר